איך להתחיל להקשיב לעצמי באמת

רובנו יודעות, עמוק בפנים, מה נכון לנו.
יש שם איזו ידיעה שקטה, מצפן פנימי שמנסה להראות לנו את הדרך.
ובכל זאת – משהו עוצר.
משהו מסיט אותנו מהמסלול וגורם לנו לאבד קשר עם הקול הפנימי שלנו.

לפעמים זה נשמע כמו לחישה חלשה שכמעט נעלמת ברעש היומיום.
לפעמים זה מרגיש כמו רעש סביבתי מחריש אוזניים – הציפיות של המשפחה, הדרישות בעבודה, הסטנדרטים של הרשתות החברתיות.
ולפעמים, אנחנו פשוט כל כך רגילות להקשיב לכולם מסביב, ששכחנו שיש שם גם מישהי שמחכה שנשמע אותה.
שכחנו שיש שם אותנו.

מעבר לכותרות: מי את באמת?

אם תעצרי לרגע ותשאלי את עצמך: "מי אני?", מה תהיה התשובה הראשונה שתעלה?
סביר להניח שהתשובות הראשונות יהיו התפקידים שאת ממלאת: "אני אמא של…", "אני נשואה ל…", "אני עובדת ב…"

אבל אלו רק כותרות.
הן חשובות, אבל הן לא את.
את היא מכלול הרגשות שלך, הרצונות שבוערים בך, התשוקות, הפחדים והאהבות הייחודיות רק לך.
את היא כל מה שלא נכנס לאף טופס רשמי, ובכל זאת – זה מה שמנהל את הבחירות הכי עמוקות שלך בחיים.

של מי הקול הזה בכלל?

רבות מהמחשבות והאמונות שמנהלות אותנו היום נטמעו בנו הרבה לפני שיכולנו לבחור בהן.
זה יכול להיות משפט שנאמר לנו בילדות, תגובה של מבוגר משמעותי שצרבה בנו זיכרון, או הגדרה חברתית שנדבקה אלינו מבלי שביקשנו.

לא פעם, כשאנחנו מתחילות לשאול שאלות באמת, אנחנו מגלות שהקול שאומר לנו "אני לא מספיק טובה בזה" או "אני תמיד ביישנית", הוא בכלל לא הקול שלנו.
הקשבה עצמית מתחילה ברגע הזה: ברגע שבו אנחנו מסכימות לבדוק – מה באמת שייך לי, ומה פשוט התרגלתי להאמין עליו שהוא "אני"?

אז איך מתחילים להקשיב? (3 טיפים להתחלה)

הקשבה עצמית היא לא משהו שקורה בבת אחת.
זו לא החלטה דרמטית שמשנה הכל ברגע, וזה בטח לא תהליך נקי מחריקות ומעידות.
זוהי מערכת יחסים שנבנית לאט, עם הרבה חמלה.

אם את מחפשת נקודת התחלה רכה, הנה שלוש שאלות פשוטות שיכולות לפתוח עבורך פתח:

1. לשאול "למה" ולחכות באמת לתשובה
   כשעולה בך מחשבה או התלבטות, נסי לשאול: "למה זה נכון לי/עבורי?".
   אם התשובה היא "כי ככה צריך" או "כי זה מה שמצופה ממני", המשיכי לחפור פנימה. חפשי את ה"למה" האישי והשורשי שלך.
2. למי זה שייך?
   כשעולה בך פחד, חרדה או מחשבה מחלישה, נסי לבדוק – האם הרגש הזה באמת שלך?
   לפעמים, כנשים רגישות, אנחנו סופגות אנרגיות מהסביבה. אולי את עצבנית עכשיו רק כי ספגת מתח של מישהו אחר?
   עצם ההתבוננות הזו כבר מרככת את האחיזה של הרגש בך.
3. לפגוש את הביקורת בסקרנות
   כשאת שומעת בתוכך את המשפט המוכר "אני לא מספיק…", עצרי לרגע.
   שאלי את עצמך בסקרנות: "האם אני יודעת בוודאות שזו האמת המוחלטת?"
   נסי למצוא דוגמה אחת שמוכיחה אחרת.
   לא כדי להתווכח, אלא רק כדי לאזן את התמונה.

לנשום בתוך התהליך

הקשבה עצמית היא לא טכניקה, היא הסכמה.
הסכמה לעצור, לשאול ולחכות לתשובה שעולה מתוכך – גם אם היא שקטה, מבלבלת או לא ברורה מיד.
זהו תהליך שמאפשר לך לחזור הביתה, אל עצמך, בקצב נכון ואטי.
בקצב שבו אפשר סוף סוף לנשום.